שלוש דרכים לחיות את החיים
לאדם הטבעי, כפי שהוא נולד, יש שלוש דרכים לחיות את החיים: דרך השכל, דרך הרגש ודרך המוסר. בכל אדם יש לסרוגין השפעה של כל אחת משלוש הדרכים ולכן הוא לפעמים שכלי, לפעמים רגשי ולפעמים מוסרי, אולם בדרך כלל חזקה השפעתה של דרך אחת יותר משל האחרות והיא הקובעת את אופיו ואת התנהגותו; האם הוא פועל דרך השכל, מגיב דרך הרגש או מתייחס באופן מוסרי. דרכו של האדם היא הקובעת את מגבלותיו ואת מעלותיו. האדם הטבעי כלוא בדרך שהוא נתון בה. עד שלא יפרוץ את מגבלותיה ועד שלא ילמד לשלוט בתגובותיו ובפעולותיו, הוא לא יוכל להתקדם ולשפר את חייו והווייתו.
דרך השכל - השכל חוקר את המציאות. הוא אוסף נתונים, חוקר אותם, ממיין, מחלק, משווה, מחבר, מחפש קשר בין סיבה לתוצאה, עורך טבלאות ומסיק מסקנות. בכדי לפעול במיטבו עליו להיות חסר נגיעה אישית-רגשית בנחקר, עליו להיות אובייקטיבי (הגישה המדעית החוקרת). לשם כך הוא חייב להיות בעמדה של ריחוק ושל אי מעורבות. עליו לפעול ללא רגשות ובקור רוח. השכל הקר פועל מעמדה של ריחוק. האדם אשר השכל מנחה אותו יהיה שקול ומחושב, אך בדרך כלל הוא יהיה קר רגשית, נוקשה, ביקורתי, עם התפרצויות זעם בלתי צפויות.
דרך הרגש - החוויה הרגשית נובעת מהתנסות ישירה וממגע בלתי אמצעי. אותו אדם או חפץ שהיה נושא לאיסוף נתונים קר ואובייקטיבי על ידי השכל החוקר- בדרך החוויה הרגשית הוא מקור להתנסות ישירה סובייקטיבית המגיעה דרך החושים, הדמיון, היצרים והרגשות. החוויה הישירה מעוררת באדם תגובות יצריות-רגשיות של רגשות שליליים-כואבים או חיוביים. היא נובעת מקירבה ללא מחיצות. האדם המגיב רגשית יהיה ספונטאני, מתפרץ, לא שקול ולא מחושב, מושפע בקלות ועף ומשנה כיוון עם כל רוח.
דרך המוסר - המוסר הוא ההתנהגות הראויה בין אדם לסביבתו על פי חוקי החיים המשותפים ובהם: לא לגנוב, לא לשקר, לא לנצל, לא לרצוח, ולחלופין - לנהוג שוויון, לתת כבוד, לעזור ולשתף. בתנ"ך החוקים מופיעים בעשרת הדיברות, ובציוויים כמו 'סור מרע ועשה טוב', 'ואהבת לרעך כמוך', 'לא תחסום שור בדישו' 'כבד את אביך ואת אמך', 'לא תטה משפט גר, יתום ואלמנה' ועוד.
כשההתנהגות המוסרית נובעת מציות מכני לכתוב וללא רגשות - אין בה גמישות, היא נוקשה, ללא רחמים וללא חמלה, בחינת ייקוב הדין את ההר. זוהי התנהגות הנובעת מדין ומהשכל הקר והמרוחק. האדם הפועל דרך המוסר המכני יהיה קנאי בלתי מתפשר למנהגים ולפולחנים בלי שהוא מבין אותם או מעמיק במשמעותם.
שלוש הדרכים שהזכרנו מהוות כל אחת בפני עצמה גישה חלקית לחיים. אדם הפועל מתוך גישה שכלית, או זה הפועל מתוך גישה חווייתית, או מוסרית-מכנית, פועל מתוך חלק קטן מהווייתו וירגיש שאינו ממצה את עצמו; 'יכולתי להצליח לי יותר', 'לא הולך לי', 'אולי הייתי צריך לפעול בדרך אחרת' וכד'. לפעמים הוא יהיה שיכור מהצלחה זמנית, אך יחזור ויהיה מאוכזב, מתוסכל ומדוכא וירגיש שהחמיץ משהו בחייו - תחושה הגורמת לרגשות שליליים, למרירות ולסבל עמוק ההולך וגובר לקראת הזיקנה, עת נגמרים הסיכויים לשנות את האופי ואת החיים. הסבל מכווץ את האדם וגורם לו לסגירות ולנוקשות. זאת הסיבה שאנו מוצאים כל כך הרבה זקנים מרי נפש ומתלוננים ללא הפוגה. הם מרגישים שהחמיצו את חייהם ללא יכולת לתקן.
דרך רביעית - קיימת דרך רביעית לחיות את החיים. על הדרך הרביעית נרחיב את הדיון במאמר
הדרך הרביעית: עץ החיים, עץ הדעת טוב ורע
© כל הזכויות שמורות לד"ר מאירה אור. מותר להשתמש בכתוב ובלבד שיצויין: לקוח מהבלוג של ד"ר מאירה אור
לאדם הטבעי, כפי שהוא נולד, יש שלוש דרכים לחיות את החיים: דרך השכל, דרך הרגש ודרך המוסר. בכל אדם יש לסרוגין השפעה של כל אחת משלוש הדרכים ולכן הוא לפעמים שכלי, לפעמים רגשי ולפעמים מוסרי, אולם בדרך כלל חזקה השפעתה של דרך אחת יותר משל האחרות והיא הקובעת את אופיו ואת התנהגותו; האם הוא פועל דרך השכל, מגיב דרך הרגש או מתייחס באופן מוסרי. דרכו של האדם היא הקובעת את מגבלותיו ואת מעלותיו. האדם הטבעי כלוא בדרך שהוא נתון בה. עד שלא יפרוץ את מגבלותיה ועד שלא ילמד לשלוט בתגובותיו ובפעולותיו, הוא לא יוכל להתקדם ולשפר את חייו והווייתו.
דרך השכל - השכל חוקר את המציאות. הוא אוסף נתונים, חוקר אותם, ממיין, מחלק, משווה, מחבר, מחפש קשר בין סיבה לתוצאה, עורך טבלאות ומסיק מסקנות. בכדי לפעול במיטבו עליו להיות חסר נגיעה אישית-רגשית בנחקר, עליו להיות אובייקטיבי (הגישה המדעית החוקרת). לשם כך הוא חייב להיות בעמדה של ריחוק ושל אי מעורבות. עליו לפעול ללא רגשות ובקור רוח. השכל הקר פועל מעמדה של ריחוק. האדם אשר השכל מנחה אותו יהיה שקול ומחושב, אך בדרך כלל הוא יהיה קר רגשית, נוקשה, ביקורתי, עם התפרצויות זעם בלתי צפויות.
דרך הרגש - החוויה הרגשית נובעת מהתנסות ישירה וממגע בלתי אמצעי. אותו אדם או חפץ שהיה נושא לאיסוף נתונים קר ואובייקטיבי על ידי השכל החוקר- בדרך החוויה הרגשית הוא מקור להתנסות ישירה סובייקטיבית המגיעה דרך החושים, הדמיון, היצרים והרגשות. החוויה הישירה מעוררת באדם תגובות יצריות-רגשיות של רגשות שליליים-כואבים או חיוביים. היא נובעת מקירבה ללא מחיצות. האדם המגיב רגשית יהיה ספונטאני, מתפרץ, לא שקול ולא מחושב, מושפע בקלות ועף ומשנה כיוון עם כל רוח.
דרך המוסר - המוסר הוא ההתנהגות הראויה בין אדם לסביבתו על פי חוקי החיים המשותפים ובהם: לא לגנוב, לא לשקר, לא לנצל, לא לרצוח, ולחלופין - לנהוג שוויון, לתת כבוד, לעזור ולשתף. בתנ"ך החוקים מופיעים בעשרת הדיברות, ובציוויים כמו 'סור מרע ועשה טוב', 'ואהבת לרעך כמוך', 'לא תחסום שור בדישו' 'כבד את אביך ואת אמך', 'לא תטה משפט גר, יתום ואלמנה' ועוד.
כשההתנהגות המוסרית נובעת מציות מכני לכתוב וללא רגשות - אין בה גמישות, היא נוקשה, ללא רחמים וללא חמלה, בחינת ייקוב הדין את ההר. זוהי התנהגות הנובעת מדין ומהשכל הקר והמרוחק. האדם הפועל דרך המוסר המכני יהיה קנאי בלתי מתפשר למנהגים ולפולחנים בלי שהוא מבין אותם או מעמיק במשמעותם.
שלוש הדרכים שהזכרנו מהוות כל אחת בפני עצמה גישה חלקית לחיים. אדם הפועל מתוך גישה שכלית, או זה הפועל מתוך גישה חווייתית, או מוסרית-מכנית, פועל מתוך חלק קטן מהווייתו וירגיש שאינו ממצה את עצמו; 'יכולתי להצליח לי יותר', 'לא הולך לי', 'אולי הייתי צריך לפעול בדרך אחרת' וכד'. לפעמים הוא יהיה שיכור מהצלחה זמנית, אך יחזור ויהיה מאוכזב, מתוסכל ומדוכא וירגיש שהחמיץ משהו בחייו - תחושה הגורמת לרגשות שליליים, למרירות ולסבל עמוק ההולך וגובר לקראת הזיקנה, עת נגמרים הסיכויים לשנות את האופי ואת החיים. הסבל מכווץ את האדם וגורם לו לסגירות ולנוקשות. זאת הסיבה שאנו מוצאים כל כך הרבה זקנים מרי נפש ומתלוננים ללא הפוגה. הם מרגישים שהחמיצו את חייהם ללא יכולת לתקן.
דרך רביעית - קיימת דרך רביעית לחיות את החיים. על הדרך הרביעית נרחיב את הדיון במאמר
הדרך הרביעית: עץ החיים, עץ הדעת טוב ורע
© כל הזכויות שמורות לד"ר מאירה אור. מותר להשתמש בכתוב ובלבד שיצויין: לקוח מהבלוג של ד"ר מאירה אור
